מעוף ללא כנפיים - יום מסלול במוטור-סיטי

פעם שאלו אותי האם אני ממצה את הכישרון בצילומי סטודיו? שאלה טובה!

עניתי שיש בהם אתגר בוודאי והתאורה המורכבת והתקשורת עם הילד, לפתוח אותו ולהשיג הבעות טבעיות, זה חלק מהכיף! ושלמרות זאת יש אתגרים בצילום שמרתקים אותי עוד יותר כמו צילומי טבע וספורט, שם הפריים הנכסף חולף בשבריר שניה וזהו. אין יותר. מבחינתי הם מספקים ריגוש כמו של מסע ציד, וגם התוצאות בהתאם. אני משתדל להכריח את עצמי לצאת מדי פעם לצלם אתגרים מהסוג הזה.

משתדל, כן?

החורף היה חוויה בפני עצמה. מזג אוויר מתעתע, הצפות וסופות, בסופו של דבר עדיין יותר כיף לצלם בחורף מאשר בקיץ, בפרט כשמדובר על סיבוב רגלי בשטח ומרדף נואש אחרי בני ובנות כנף כאלה ואחרים.

כרגע הקיץ בעיצומו. חופי הגולשים עמוסי מתרחצים, וגם מזג האוויר לא ממש מזמין, ומנגד העומס בלימודים רק גדל, והשגרה ברוכה ומאסיבית, אז מתי יוצאים לצלם?

אל דאגה, ישועת השם כהרף עין. תרתי משמע.

---

את פיליפ הכרתי בכלל בתור ניק בקארספורום. הוא היה דמות די חדשה שהתמקדה תמיד באותה נישה חדשה ומתפתחת של ספורט מוטורי בארץ. מדי פעם הוא היה פותח אשכול חדש על עדכונים מיום מסלול בפצאל, מזרח השומרון, מעבר להרי החושך. והיו גם תמונות! לפעמים מכוניות עממיות ומטה, ליסינגומטיות מן השורה, לפעמים כאלה עם טיפונת אוריינטציה ספורטיבית, איזו מאזדה 3 או משהו, ולפעמים גם כמה אמיתיות, אורוות סוסים על גלגלים שזה כבר נשמע ונראה הגיוני יותר.

המשותף לכל האשכולות שלו הוא שהחבר'ה נשמעים ממש מרוצים והתמונות עושות את הרושם שההתרחשות שם מלאת אדרנלין למרות, ואולי בגלל שאין בארצנו רכבי למבורגיני ויגואר בכל רחוב...

ואז, יום אחד יש אשכול חדש:

"תמונות מיום מסלול במוטור-סיטי מסלול שדה תימן החדש!"

קראתי את הכותרת פעם ופעמיים, רק כדי להיות בטוח. שדה תימן? כאילו ליד הבית? ובכלל, מה הם עושים שם המשוגעים, מזגזגים בין המטוסים על מסלול ההמראה? אנדרגראונד סטייל מירוצי רחוב? אבל ההודעה שלו הייתה שם, נגד כל הספקולציות והתהיות, והייתה גם ערימה נחמדה של תמונות, עם קרדיט לצלם בשם דור ספיר, פאננינגים מרהיבים, גלגלים באוויר וכאלה. אתם רציניים? ולא גיליתם לי?

ולמחרת יש הודעה שלו באשכול:

"למתעניינים, יום מסלול נוסף בשדה תימן יערך ב- 17.6 בשעות הבוקר המוקדמות, מוזמנים להצטרף."

ידעתי שההשתתפות בימי מסלול כרוכה בעלות, ואני לא רגיל לשלם על הזכות לצלם, ובכלל יש להם כבר את הצלם הזה, דור ספיר, שכל התמונות עד עכשיו היו שלו. לקח לי יום יומיים ואז אזרתי אומץ ושלחתי לו הודעה פרטית בפורום. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

יום ראשון האחרון, שבועיים אחרי ההודעה, אחרי שעתיים שינה ותפילת שחרית מוקדמת עם הנץ החמה, לקחתי את חבירו הטוב של האדם [זה עם ארבעת הגלגלים] ולאור קרני השמש הראשונות דהרתי דרומה. כל מה שידעתי הוא שעליי לפנות ימינה 2 ק"מ אחרי הכניסה לשדה התעופה שדה תימן, שם הכניסה למוטור-סיטי, זה שמו של אתר הנהיגה המדובר.

צילום אוויר של אתר מוטור-סיטי באר שבע. באדיבות הכרובלוג

מצאתי את הפנייה, נכנסתי לשביל כבוש, אספלט די מנימליסטי ולא מבטיח. אין שום רכב לרפואה, שקט של בוקר מוקדם. נסעתי בתהייה לאורך הכביש באזניים כרויות, מצפה לשמוע קול של איזה מנוע. עוד שני עצים ועוד גבעה וחצי, השביל מתפתל מערבה.

ואז זה בא. קולות של סל"ד גבוה, מימין. פניתי עם הכביש ופתאום ראיתי אותו. אתר ענק ומגודר, שער פתוח לרוחב הכביש שלי, ומעבר לו המסלול, ומכוניות ששועטות לאורכו ברעם.

לא ידעתי אם מותר להכנס דרך שם, זה הרי ממש ליד המכוניות. חניתי בחוץ, שלפתי את התיק והחצובה ורצתי פנימה. מיקמתי את התיק על ערימת צמיגים שתחמה את אזור הנהיגה והתחלתי לירות.

השער ממוקם בפינה הדרום מערבית ליד עיקול של 120 מעלות [בפינה הימנית-תחתונה בתמונה]. הרכבים הגיעו אליה אחרי ישורת ארוכה ומהירה, אבל ממש שם נאלצו להאט, לפנות פניה די הדוקה, ואז להאיץ שוב. צילמתי כמה צרורות נחמדים, אבל די מהר הבנתי שזה לא עסק, שזה מסוכן ושככה לא עובדים. התקשרתי לפיליפ ותוך כדי שיחה אני קולט רכב נוסע לכיווני מחוץ למחסום הצמיגים. כך התוודעתי לסיימון מנהל התפעול של האתר, הגעתי אל הפיט ופגשתי גם את פיליפ, צרור הנחיות בטיחות, תיק גב וחצובה ויצאתי לדרך.

בהתחלה צילמתי עם הפנים מזרחה. השמש הייתה דרומית לי ובאורך מוקד של 100-150mm לא היוותה בעיה. מהירות הסגר שלי לא הייתה 1/80-1/100 כמו בעבר, עד שמצאתי לי פורמולה שתאפשר טשטוש של הרקע בלי לטשטש גם את הרכב הגעתי ל 1/125-1/200.

כעבור כעשרים דקות החלטתי לנסות זווית חדשה, ישבתי על הגבעה דרומית מזרחית בתוך העיקול, יכולתי לצפות בכ 75% מכלל המסלול, אבל המהירויות לא היו מספיק גבוהות עבורי. ניסיתי לעבוד עם גם עם עדשת Tamron 150-600mm, בסופו של יום הקיט המנצח היה 7D ו Sigma 70-200mm, גוף מהיר מספיק, אורך מוקד מורחב עקב מקדם ההכפלה של החיישן, מייצב תמונה ייחודי לפאנינג, והעזתי וצילמתי Jpeg! רק בשביל זה היה שווה!

בסופו של יום [8:20 בבוקר, כן?] הכרתי גם את הצלם המקורי, קיבלתי הזמנה ליום מסלול נוסף, והספקתי להגיע לבית המדרש לבוקר של לימוד, עם אדרנלין שרק בוקר של צילומים יכול לתת...

אז יש עמוד חדש בגלריה, Stay Tuned!