ספר המסעות, פרק חמישי - רודפי הסערות

וואו כמה זמן עבר! כמעט כל החורף מאחורינו, מתחילים להריח את האביב, ובקושי יצאתי לצלם. דיבורים דיבורים, בקושי פעם בחודש הייתי בחוץ לבד, במטרה לצלם.

כך או כך כבר הספקתי לצאת החוצה עם העדשה החדשה, בעצם גם עם הגוף החדש. [ספוילר! פרק רביעי בדרך!] פעם אחת יצאתי כהרגלי לחפש דורסים. מצאתי פרפרים, אבל זה היה מסעון קצת יבש. בפעם השניה יצאתי לצלם ספורט ימי, וזו כבר הייתה פתיחה לעונה חדשה...

נימפית החורשף, נחל שקמה, שבט תשע'ח

צילום ספורט הוא דבר דינאמי וכיפי, כמעט באותה שורה עם צילום ציפורים [במחילה מכבודן], ותחת ההגדרה הזו צילומי גלישה וקייטסארפינג תופסים מקום של כבוד בקטגוריה. ההתרחשויות זריזות, הזוויות משתנות, ופריים שחלף לא יחזור שוב! נוסיף על זה את האתגר שקשור ברוחות ובגלים, את מזג האוויר ואת הסכנה לציוד, בעיניי זהו אקשן במיטבו!

צילמתי בעבר גולשים במפרץ של קיבוץ נחשולים. היינו שם בנופש משפחתי בשני חורפים עוקבים. הייתי אז קצת יותר ירוק והציוד בוודאי לא הגיע לרמה הנדרשת, אבל כיף היה! יצאתי וצילמתי ועיבדתי, לגמרי חלק מהחופש...

צילום גלישה הוא קצת יותר מורכב מצילום של משחק כדורגל. כדי לצלם גולשים צריך להכנס קצת לעניינים, צריך לדעת מתי הרוח הנכונה ומתי הגלים הנכונים. הנה כלל ראשון: כשאין גלים אין גם גולשים. בפעם הראשונה, לפני כחודש, נסעתי 'על עיוור', בלי לבדוק. גולשים היו אמנם, אבל האקשן היה נדיר, ופריימים טובים הוקצבו במשורה ורק לקרובים לצלחת [או לגל].

מאז שוחחתי קצת עם מומחים, למדתי לבדוק את התחזית לגולשים, לחפש את הגלים והרוח. לאכזבתי הם העדיפו באופן קבוע להתחבא בימי שישי ושבת! זוכרים את הסופה של אמצע ינואר? את הרוחות וההצפות? כולם התחבאו ליד התנור ומתחת לפוך, ואבל יש לי יסוד מוצק [ורטוב] לחשוד שבחסות העלטה הגולשים דווקא עשו חגיגות...

והנה זה בא! התחזית בישרה על יום ראשון האחרון 18/2 כמטרה טובה! גלים של 2.5-3 מטר? אני בפנים!

גלי סערה בחוף אשקלון, אדר תשע'ח

כשהגעתי פניתי מיד למזח הדייגים, מקום המבטחים היבש. הוא לא היה יבש בכלל. גלים כבירים שטפו אותו בנתזי ענק, ואלא אם כן אתה בקטע של טבילה קרה, החלק המערבי היה בכלל מחוץ לתחום. להפתעתי המים היו ריקים, לא גולשים ולא נעליים! הגלים היו כל כך מבולגנים ותוקפניים, זה לא יום מתאים לגלישה. איזו אכזבה!

קרן האור שלי בערפל [באופן מילולי, בקושי אפשר היה לראות אותם] היו שלושה מצנחי קייטסרף שנראו בחוף הדרומי, מתחת לכפר הנופש. חזרתי לרכב ונסעתי לבדוק. איכשהו אולי נציל את כבודנו האבוד...

יהיה מה לראות?

חניתי, פרקתי ציוד, ומהר מאד הבנתי שני דברים. האחד, שהאתגר הגדול הראשון יהיה להחזיר את הציוד יבש שלם ובחתיכה אחת. איזה רוח! החול עף מכיוון הים לתוך כל דבר, נתזי מים ומלח... הדבר השני הוא שהחצובה פשוט לא תביא תועלת. החבאתי את המצלמה [7D ועדשת 150-600mm] חבוקה היטב בתוך המעיל, ויצאתי לחפש מסתור. המקום היחיד שבא בחשבון היה כמעט על קו המים, צמוד לדופן הצפונית של המחיצה המפרידה בין החופים. קצת פחות רוח, אפשר לייצב במאמץ את העדשה, סגר 1/2500 צמצם אוטומאטי עם ISO 400, והנה הכיף מתחיל!