ספר המסעות, פרק שני
- אלחנן שלו
- Sep 14, 2017
- 2 min read
לעופות הדורסים יש מקום של כבוד בעולם הצפרות. בעיניי הם כל כך גדולים ומרשימים, והמרדף המתמשך שלהם אחר טרף יוצר הזדמנויות וזויות צילום חדשות ושונות.
במסגרת החיפושים שלי אחר אתרי צפרות קרובים ידעתי שאחד מהם אמור להיות באיזור אתר הטמנת הפסולת 'דודאים'. קראתי כבר מספר פעמים על קבוצות צלמים שהשכימו כדי לתפוס את הדיות השחורות, ויום אחד אולי גם אני אנסה.

תוואי הגישה לאתר. המפה באדיבות אתר עמוד ענן.
כישצאתי סוף סוף לדרך באותו בוקר, למדתי שיש דבר כזה עומס בכביש 25! כקילומטר לפני צומת אשל הנשיא זה כבר מתחיל. רוב הרכבים מנסים לפנות מזרחה לכיוון רהט, הכביש ממש לא ערוך לכך והתוצאות ידועות...
אתר דודאים שוכן כשמונה ק"מ מדרום מזרח לצומת גילת, ולמעשה יש אליו גישה די ישירה ברכב. בכביש 25 דרומה בואכה באר-שבע, עוברים את צומת גילת וצומת אשל הנשיא, ולאחר כשלושה ק"מ יורדים מהכביש שמאלה לכיוון מסוף האשל.
מי כבר יורד שמאלה אל החור הזה? רק משאיות ענק עמוסות פסולת, מנהל עבודה או קבלן כזה או אחר, ולעיתים ממש ממש נדירות אולי גם איזה צפריק, כמוני.
התאורה לא הייתה ממש בעדי באותו בוקר, עננות עם אובך וכזה, אבל קשה היה לפספס את הספיראלות הגדולות ברקיע! להקות של דיות שחורות דואות במעגלים, כאילו סביב נקודה מסוימת בקרקע, אלא שהנקודה אינה קבועה והלהקה מתגלגלת יחד סביב האזור...

להקת דיות שחורות, אתר דודאים
הגעתי בנסיעה עד הכניסה לחוות התדלוק, חיפשתי שביל לרדת בו לעומק השטח, אבל היחיד שמצאתי לא היה נראה ידידותי במיוחד. שבתי על עקבותיי ונסעתי כ250 מטר. האיזור כל כך מישורי ורחב, פשוט ירדתי לשוליים, חניתי והתחלתי לצלם סביב הרכב. בכל מקרה אין שם הרבה אפשרויות למסתור טבעי. משאיות חולפות בשני הכיוונים, נהגים מעיפים מבט בהיפי החמוש שמחפש נואשות משהו בשמיים...
דורסי יום, חיוויאים ודיות שחורות, אתר דודאים
קל להבחין בהבדל בין הדיות השחורות ובין החיוויאים. לדיות כנף דמוית חרמש ותת כנף כהה יותר, לחיוויאי יש כנף כמעט מלבנית וניצוי מובהק בקצות הכנפיים.
בעצם לא רק דיות שחורות וחיוייאים מצאתי אלא אפילו חסידות! לבושתי יאמר שתפסתי את העובדה הזו רק בשלב העבודה על התמונות. אולי זו לא כל כך אשמתי, הן פשוט לא התקרבו מספיק...


להקת חסידות שחורות, אתר דודאים
בסיכומו של מסעון, לא הייתי מגדיר אותו כהצלחה מסחררת. מרבית הזמן ניסיתי למצוא את זווית האור האידיאלית לצילום הלהקה, ובפעם היחידה שראיתי יעף תקיפה אמיתי, לא הספקתי לפקס [בכל זאת אני עדיין משתמש ב 170-500mm ותיקה של סיגמא, ואיכותית ככל שתהיה היא לא 600mm f/4 II של קנון...], וכבר הדורס נעלם מאחורי קימור האדמה הקרוב.
העוף הגדול ביותר שראיתי היה ממש שונה, גדול יותר וקרוב יותר, ודוקא לא חריג בנוף. אותו הצלחתי לראות נוחת ממש עד הקרקע.

אבל תכל'ס? ראיתי אותם! ובאמת יש דיות שחורות ועוד דורסים באתר דודאים! אולי ביום אחר, עם תנאי תאורה נחמדים יותר, אצליח לתפוס יותר...
תגובות והערות חופשי!
Comments