ספר המסעות, פרק ראשון

דייג אוהב דגים? התשובה הקלאסית היא כן.

מניסיוני הוא בעיקר אוהב להחזיק חכה ביד. ולחכות.

צלם אוהב לצלם? אני מניח שהתשובה הגורפת היא כן.

האם הוא גם מצלם בפועל? זה כבר נושא אחר...

האהבה הגדולה שלי לצילום, לציפורים, ולצילום ציפורים, ממש לא מבטיחה את ההזדמנויות לצאת ולצלם. במקום זה ניתן לתפוס אותי בשעת צהריים יושב עם שלושה ילדים על אדן החלון ומחכה לציפור שתואיל בטובה לנחות על העץ הקרוב או על חוטי החשמל, ובבקשה בבקשה בזווית הנכונה של האור...

אפילו מתקן האכלה תלינו בחוץ! השכנים שמו לב, הציפורים לא כל כך.

לאחרונה כשעומס הלימודים גדל וכבר כמעט לא נשאר זמן לנשום, הכרחתי את עצמי להגדיר פרק זמן לניקוי-ראש שבועי. אני כבר מכיר דייג אחד שעושה את זה בהצלחה, אולי גם אצלי זה ייתן אפקט דומה.

קבעתי ופיניתי לעצמי את יום שלישי בבוקר, מיד אחרי שהילדים כולם במוסדות.

מה לוקחים? תיק צילום, פק"ל קפה, בקבוק מים וגמרא קטנה.

---

על מאגר רעים שמתי עין כבר מזמן. בטווח של ה 15-20 ק"מ מהבית אין כל כך הרבה אתרים אקזוטיים לצפרות, לפחות לא באופן רשמי. עם נתונים מרשימים של 1.5 מליון מ"ק מים, ומאות מינים שונים בעונת הנדידה הוא נשמע ממש מקום מגרה!

את עיקר האינפורמציה על המאגר ודרכי הגישה אליו מצאתי באתר השטח הישראלי עמוד ענן. במרחק נסיעה של 20 דקות מהבית פשוט חובה לבדוק אותו. ובכן, מתישהו.

הקליפ היחיד שמצאתי תחת הכותרת "מאגר רעים", הצילום מפברואר לפני כמה שנים.

אודה ולא אבוש, הייתי קצת סקפטי לגבי המאגר. אחרי הניסיון האחרון שלי עם הילדים במאגר שקמה [המון שלטי אזהרה מבהילים וכרזות 'סכנת טביעה', אפילו בתוך החול אי אפשר לטבוע שם], כנראה מים יש רק בחלק מהמאגרים וגם זה רק לפעמים. אבל בלי דעות קדומות! יש מאגר? גדול? יש תיעוד על ציפורים שנצפו שם [בתצפית האחרונה של אייל שוחט נצפו 1071 ציפורים מ-30 מינים שונים!], אז הולכים לבדוק!

יום שלישי בבוקר י"ד אלול [5/9/17], קצת ארגונים קצת עיכובים, ויוצאים לדרך!

ממערב נתיבות על כביש 25 מערבה, 5 דקות עד צומת סעד, ושמאלה לכביש 232 בנסיעה דרומה לכיוון קיבוץ רעים. החלונות פתוחים, רוח עם רמיזות קלות של סתיו, החורשות צפופות, השדות עסוקים בחלקאות עירנית. אולי עוד יצא משהו מכל זה...

יכולתי לנסות להגיע על מאגר דרך הקיבוץ, אך למראה הכניסה המאובטחת החלטתי להמשיך הלאה עוד כחצי ק"מ, ולפנות שמאלה לכביש 234, ואיזה כביש! ממש זכר לכבישי הנגב של פעם. נתיב לכל כיוון, ישר ואופקי כמו סרגל כי אין מה שיכופף אותו, מכונית פה ומשאית שם, אפשר ליסוע בו כל כך לאט, ממש אפשר להאט לפני הירידה לשביל שיביא אותי למאגר.

לשמאל הכביש במרחק כ 1.5 ק"מ כבר ניתן בבירור להבחין במתאר הארוך של המאגר הנכסף, גבוה מעל השדות המישוריים. אולי זה יעזור לי לבחור את שביל הגישה הנכון? בסוף הוא צץ כל כך בפתאומיות, שבכל זאת פספסתי אותו...

נאלצתי להמשיך עד השביל הבא [מסומן במפה בסגול], להתברבר קצת וכמעט לשקוע כהוגן בחול למרות הג'יפ המאולתר... אחורה פנה עד הכביש, ונסיעה חזרה עד לשביל המקורי, שמתגלה כסלול ועביר לחלוטין.

תוואי הגישה למאגר. המפה באדיבות אתר עמוד ענן.

כ-1200 מטר ממערב למאגר, פניה ימינה ונסיעה לאורך הגדה הדרומית כשלשמאלי כבר מתנשא התל המגודר בתיל. נקודת התצפית נמצאת בגדה המזרחית. השביל פונה שמאלה, מישהו נטע כאן עצים והניח סלעים גדולים לשולי הכביש, והנה הגעתי. חניתי למרגלות שביל הגישה לתצפית, תיק צילום ובקבוק מים וקדימה!

שני ספסלי פיקניק מעלי אבק, ושלט מחליד לזכר הוגי ומקימי המאגר, שלטים של סכנת טביעה, וזהו.

והנה הקליפ שאני צילמתי שם...

המבינים יצחקו ויגידו שהיה צפוי, אבל המראה היה נוגה ומרשים! המאגר באמת גדול והיובש נוגע ללב. אני כבר מחכה לחזור לשם ברצות השם אחרי הגשמים הראשונים.

לקח לי 3-4 דקות לבלוע את הגאווה ולרדת כלעומת שבאתי. אם אין מים, גם אין ציפורים, למעט כמה סיקסקים נרגשים שהתרוצצו ממרכז המאגר והלאה, מעט מדי ורחוק מדי. הוצאתי פק"ל קפה, ולפחות יהיה משהו להמתיק בו את גזר הדין.

ברגע של שקט עם קפה חזק ושני רוגלך תוצרת בית, כמה ציפורים החליטו שאני קצת פחות מזיק מכפי שאני נראה. הראשונה היתה זנבן ערבי שהעיז להתרוצץ בשיחים במרחק 10 מטרים ממני וזכה בתמורה לכמה פורטרטים חביבים.

הפשוש שבא בעקבותיו היה קצת יותר חשדן, ומיהר להתחמק ברגע שחש בעדשה נעה לכיוונו. כך או כך הזמן סירב לעצור וכבר בזבזתי הרבה ממנו במציאת האתר. חמוש בידיעה שלפחות ציפור חדשה אחת יש לי, עליתי לרכב והתחלתי להתגלגל לאיטי בשבילים, מקווה למצוא עוד משהו מעניין לקחת הביתה.

ההפתעה הבאה היתה בכלל על ארבע רגליים, עדר כבשים גדול שחסם את כל רוחב השביל, ואייטם ייחודי ברוח התקופה - כבש אחד בעדר מסומן בפס אדום על הצמר ! בני דודינו לא נוהגים במעשר בהמה, אבל ההמחשה היתה חזקה ובאה לי בהפתעה גמורה!

כשעברו הרועה והעדר, קיבלתי מתנה נוספת בדמות חטפית אפורה שעמדה על גדם של צינור השקיה. היא הניחה לי לצלם אותה ממרחק בטוח יחסית ולא הראתה כל סימן למנוסה.

כעבור כמה דקות, כשהנחתי שיש לי כבר משהו חדש ביד הרשיתי לעצמי להתקדם הלאה לכיוון הכביש הראשי והביתה. העיניים עדיין בולשות, ועל הכביש עצמו סמוך לקיבוץ רעים ראיתי אפילו שרקרק, לא פחות! אבל החברותא ימתין לי, והמסעון הקצר הזה כבר ממש תם.

בסיכומו של יום, המקום די נטוש, מבודד ומבטיח. ברצות השם בגשמי הברכה המאגר יחזור להתמלא, ואני ממש מחכה לחזור לשם בחורף הקרוב!

#מסעותצילום #צפרות #צילוםציפורים #זנבןערבי #חטפיתאפורה #מאגרגרר